גילת ברוכי

בתחילת דרכי המקצועית עבדתי כעובדת סוציאלית צעירה במחלקה ההמטו'- אונקולוגית במרכז רפואי בני ציון בחיפה.

בשעות הבוקר ליוויתי ותמכתי במשפחות וילדים שעברו טלטלות רגשיות ופיזיות מהקשות שניתן לתאר. בשעות הערב יצאתי לאמן קבוצות במסגרות כושר שונות.

פעמים רבות נשאלתי כיצד שני עיסוקים אלו קשורים אחד 

בשני .האמת שהתשובה היתה פשוטה - איזון !

העבודה במחלקה היתה עבודת קודש, ונתפסה על ידי כשליחות אמיתית. פעמים רבות בסיומו של יום במחלקה, היתי מגיעה לאפיסת כוחות, לא פיזית, נפשית. תחושות הלחץ, היאוש והקושי היו משתלטות ויוצרות מחנק. 

האימון הגופני שהגיע בשעות הערב היה התרופה, השחרור, התקווה. 

​

תקופה זו עיצבה את תפישתי לגבי תנועה ופעילות גופנית כפעולה יומיומית רצויה וחשובה המסייעת בשמירה על אנרגטיות הגוף והנפש.

​​

לאורך השנים, פיתחתי מתודות לשילוב הטיפול הנפשי עם האימון הגופני. מתודות אלו, הנתמכות בשנים של הכשרות ולימודים מתקדמים בארה"ב ובישראל משולבות בטיפולים ובאימונים המוצעים.​